Nazir
Daf 26b
26b רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטִי בָּעֵי. מֵעַתָּה הָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי מִן הַטְּהוֹרִין יְהֵא חַייָב שְׁתַּיִם. מִשּׁוּם לֹא תֹאכְלוּ כָּל נְבֵילָה וּמִשּׁוּם לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר. וּמֵשִׁיבִין טְהוֹרִין עַל הַטְּמֵאִים. וְכִי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לֹא הֵשִׁיב טְהוֹרִין עַל הַטְּמֵאִים. מֵעַתָּה הָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי מִן הַטְּמֵאִין יְהֵא חַייָב שָׁלֹשׁ. מִשּׁוּם לֹא תֹאכַל כָּל נְבֵילָה וּמִשּׁוּם לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר וּמִשּׁוּם וּמִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אָכַל חֲמִשָּׁה נְמָלִים כְּאַחַת בְּהֶעֱלֵם אֶחָד חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם בִּירְייָה. רְסָסָן וַאֲכָלָן אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בָהֶן כְּזַיִת. אָכַל מִן הָרִיסּוּסִין וְיֵשׁ בָּהֶן כְּזַיִת חַייָב. אָכַל מִן הָרִיסּוּסִין כְּזַיִת וּנְמָלָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִין כֵּינִי אָכַל מִן הָרִיסּוּסִין פָּחוֹת מִכְּזַיִת וְהִשְׁלִים לָהֶם נְמָלָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִין כֵּינִי אָכַל נְמָלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּזַיִת חַייָב שְׁתַּיִם. אַף בְּצֵירוּפֵי נָזִיר כֵּן. אָכַל מִן הַצֵּירוּפִין וְיֵשׁ בָּהֶן כְּזַיִת חַייָב. אָכַל מִן הַצֵּירוּפִין כְּזַיִת וָעֲנָבָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִין כֵּינִי אָכַל עֲנָבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּזַיִת חַייָב שְׁתַּיִם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הָאִיסּוּרִין מִצְטָֽרְפִין לִלְקוֹת עֲלֵיהֶן כְּזַיִת וּנְמָלָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִין כֵּינִי אָכַל מִן הָאִיסּוּרִין פָּחוֹת מִכְּזַיִת וְהִשְׁלִים לָהֶן נְמָלָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִין כֵּינִי אָכַל נְמָלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּזַיִת חַייָב שְׁתַּיִם.
Traduction
D’autre part, R. Samuel b. Sussarti demanda (à l’encontre de R. Yohanan, disant plus haut que, pour la consommation d’un morceau de chair détachée d’un animal vivant déchiré on est deux fois coupable): celui qui prend un morceau de chair d’un animal vivant et le mange devrait aussi être deux fois coupable, d’abord en raison du verset (précité): Vous ne mangerez d’aucune chair morte (169)Au moment de la manger, cette chair est morte., ensuite, en raison de ce verset (ibid.), tu ne mangeras pas d’âme avec la chair (170)Ce verset, est-il dit, s'applique à la chair détachée de l'être vivant.? Est-ce à dire, fut-il répliqué, que l’on règle l’état de ce qui est pur (comme c’est le cas pour le membre d’un animal détaché d’un être pur, encore en vie) d’après ce qui est impur (déjà interdit comme provenant d’un animal déchiré)? Certes, fut-il répondu, selon la même analogie entre le pur et l’impur invoquée par R. Eléazar (supposant l’analogie de mesure entre le manger interdit et l’impureté). On peut aussi objecter (contre R. Yohanan) que celui qui mange de la chair déchirée d’un animal vivant impur doit être trois fois coupable, en raison des trois défenses: 1. ''de manger de la chair morte'', 2. ''de ne pas manger l’âme avec la chair'', 3. A cause des mots (ibid. 11, 11): Vous ne mangerez pas de leur chair. R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina: Celui qui mange cinq fourmis, même à la fois, et fut-ce dans le même état d’ignorance, sera condamnable pour chaque insecte ainsi consommé, qui (malgré son exiguïté) constitue une individualité à part; mais si après les avoir écrasés il les mange, il ne sera qu’une fois coupable, et encore faut-il que le total corresponde à l’équivalence d’une olive. Si donc il a mangé de ces insectes écrasés, en quantité d’une olive, il est coupable; si de plus, il a mangé une fourmi distincte à part, il est deux fois coupable. Par conséquent, s’il en est ainsi, celui qui a mangé de ces insectes écrasés une quantité inférieure à la valeur d’une olive, (complétée ensuite par une fourmi entière), sera deux fois coupable; nous pourrons dire alors que le fait d’avoir mangé une fourmi assez grande pour équivaloir à une olive rendra deux fois coupable (en raison de son individualité distincte et de sa grandeur). Il en sera de même des parties à joindre pour former l’interdit en fait de Naziréat. Ainsi, le grain de raisin p. ex. constitue aussi une individualité, s’il est entier; et, en cas d’adjonction à la quantité de parties jointes, légalement interdite, le Nazir sera deux fois coupable; de même encore, si le Nazir mange un grain de raisin de taille équivalente à une olive, il sera deux fois coupable (1° pour le grain entier, à part, 2° pour sa quantité légalement interdite).
Pnei Moshe non traduit
רבי שמואל בר סוסרטי בעי. על הא דקאמר רבי יוחנן לעיל האוכל אבר מן החי מטרפה חייב שתים ומעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין נמי יתחייב שתים:
משום לא תאכלו כל נבלה. דהואיל ואבר מן החי מטמא כנבלה כדאמרי' פ' העור והרוטב נימא נמי דישנו בכלל לא תאכלו כל נבלה ומשום לא תאכל הנפש דקאי על אבר מן החי:
ומשיבין טהורים על הטמאים. וכי משיבין ללמד על אבר מן החי של טהורה שאינו אסור משום נבלה דאע''ג דמטמא באכילה מיהת אינו אסור אלא משום אבר מן החי:
על הטמאין. כלומר ללמד מן הטמאין דקאמר רבי יוחנן והיינו טרפה שאסורה נמי באכיל' משום טרפה:
וכי ר''א. וחוזר ומתמה הש''ס דהא ר''א לעיל נמי השיב מאברי בהמה טהורה על הטמאין להא דקאמר כשיעור טומאתן כך אכילתן:
מעתה. פירכא אחריתא היא לדברי רבי יוחנן דבאוכל אבר מן החי מן הטמאין יהא חייב שלש משום כל אלו השמות:
משום בירייה. ואע''פ שאין בהן כזית דכל היכא דאיכא בריית נשמה אפילו בכל שהוא חייב:
רססן. מיעכן וכתתן ובטלן מתורת בריה אינו חייב אלא אחת על כלן ודוקא בכזית:
אכל מן הריסוסין. משום סיפא נקט לה:
ונמלה. ועוד אכל עמהן נמלה שלימה חייב שתים אחת משום בריה וא' משום כזית נבלה:
אין כיני. ואם כך הוא הדין נותן שאפילו אכל מן הרסיסין פחות מכזית שלא היה בין כלן כזית אלא שהנמלה השלימה השלימן לכזית נמי חייב שתים משום בריה ומשום כזית נבלה:
אין כיני. אנו אומרים שאפילו אכל נמלה אחת ויש בה כזית חייב שתים שאפילו לא היה בה כזית חייב עליה משום בריה:
אף בצירופי נזיר כן. בניחותא שאם אכל מכל איסורי נזיר דקי''ל שמצטרפין זה עם זה ואכל מהן כזית חייב אחת ואם אכל עמהן ענבה שלימה חייב שתים דס''ל ענבה נמי כבריה היא וכן בענבה שיש בה כזית:
כל האיסורין מצטרפין. אם אכל חצי זית חלב וחצי זית דם מצטרפין ללקות עליהן דס''ל אין איסורין מבטלין זה את זה:
כזית וכו'. כלומר לדברי רבי אבהו לאו דוקא כזית מנמלת רסוסין אלא אפילו שאר איסורין מצטרפין ואם אכל עמהן בריה שלימה חייב שתים:
אין כיני וכו'. כדלעיל:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּלְאִיסּוּר מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ בַּבָּצָל כְּאִילּוּ בַּקֵפַלּוֹט. וְאַתְייָא כַּיי דָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. נְבֵילָה שֶׁבִּיטְּלָהּ בִּשְׁחוּטָה בָּטֵל מַגָּעָהּ דְּבַר תּוֹרָה.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (171)V. J., (Orla 2, 1).: On doit joindre tous les interdits pour arriver ensemble au total de la valeur d’une olive, entraînant en cas de transgression la pénalité des coups de lanière. Ainsi, lorsqu’en sus de la quantité d’une olive composée d’interdits (quelconques), on mange une fourmi entière (à part), on est deux fois passible de cette pénalité; et, puisqu’il en est ainsi, celui qui a mangé des objets interdits d’une valeur un peu inférieure à une olive et a complété cette quantité légale par l’adjonction d’une fourmi entière, sera deux fois coupable.
Pnei Moshe non traduit
ולאיסור משערין אותו. כל האיסורין שנתבשלו עם היתר מין במינו ואי אפשר למיקם אטעמא משערין את האיסור כאילו הוא בצל או קפלוט ואם היה נותן טעם בהיתר בשיעור שהוא לפנינו אוסרו:
ואתייא. הא דרבי אבהו בשם רבי יוחנן דמשערין מין במינו כאלו האיסור בצל וקפלוט ונותן טעם בהא אסור ומשמע דאם אינו בשיעור נותן טעם מותר הוא ואע''ג דמין במינו הוא ס''ל דבטל ואתייא כדברי רבי אבהו בשם רבי יוסי ב''ח:
נבילה שביטלה בשחוטה. אם יש כאן שתי חתיכות שחוטה ואחת נבילה ואין ידוע איזו היא בטלה בהן ואם נגע באחת מהן אינו טמא ואע''ג דאיפשר לנבילה שתעשה כשחוטה דלכי מסרחה פרחה טומאתה מינה והוי לה כשחוטה ומין במינו הוא אפ''ה בטלה היא דלא ס''ל כרבי יהודה דאמר מין במינו לא בטיל:
Nazir
Daf 27a
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּטְעוֹם 27a טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. הוֹתִיב רִבִּי חִייָא בַּר יוֹסֵף קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי בָּשָׂר בְּחָלָב וְלֹא טָעַם טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. וְאַתְּ אָמַר. לוֹקֶה. וְקִבְּלָהּ. וְאָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. מַאי וְקִבְּלָהּ. כְּאִינָּשׁ דְּאָמַר. בַּעַל דִּינָא קִבְּלֵיהּ.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (172)J., (Terumot 10, 1), fin.: tout ce qui est interdit à la jouissance sera compté à l’instar de l’oignon. C’est conforme à l’avis de R. Abahou au nom de R. Yossé b. Hanina (173)B., Hulin 97b.: Si deux morceaux de chair côte-à-côte, dont l’un provient d’une bête morte et l’autre d’une bête régulièrement égorgée, ont été confondus, le contact d’aucun d’eux ne rend impur, car légalement ils sont annulés l’un par l’autre (malgré l’identité d’espèces, le goût n’est point communiqué) – (174)Suit une page déjà traduite en (Orla 2, 6)..
Pnei Moshe non traduit
עד שיטעום טעם ממשו של איסור. אבל כל שהוא טעמו ולא ממשו כגון חלב נימוח שנפל לקדירה ואין ממשו בעין אין לוקין עליו:
הרי בשר בחלב. דלוקין עליו אע''פ שלא טעם טעם ממשו של איסור:
וקבלה וכו'. כדלעיל שהיה קובל על דבריו ולא היה חושש להשיבו דשאני בשר בחלב דחידוש הוא דדוקא דרך בישול אסרה תורה ולא גמרינן מיניה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן חוּץ מִנּוֹתְנֵי טְעָמִים שֶׁלְּנָזִיר. וְנָזִיר אֲפִילוּ לֹא טָעַם טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְּאִיסּוּר. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין אִיסּוּר וְהֵיתֵר מִצְטָֽרְפִין. וְהַנָּזִיר אִיסּוּר וְהֵיתֵר מִצְטָֽרְפִין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי זְעִירָא. כְּזַיִת יַיִן שֶׁנָּפַל לִקְדֵירָה וְאָכַל מִמֶּנָּה כְּזַיִת פָּטוּר עַד שֶׁיֹּאכַל כּוּלָּהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי בָּא בַּר מָמָל מִכֵּיוָן שֶׁאָכַל מִמֶּנָּה כְּזַיִת יְהֵא חַייָב. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים לֹא יֹאכֵל. וְכִי מָה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ. אָלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצָנִים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. וּכְתִיב מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה. אֶלָּא שֶׁאִם שָׁרָה עֲנָבִים בַּמַּיִם וְשָׁרָה פִיתּוֹ בָהֶן וְיֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי לְצָרֵף כְּזַיִת חַייָב. מִיכָּן אַתָּה דָן לְכָל הָאִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. וּמָה הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם וְאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָייָה וְיֵשׁ לוֹ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרוֹ עָשָׂה בוֹ טַעַם כְּעִיקָּר. שְׁאָר אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָייָה וְאֵין לָהֶן הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָן דִּין הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה בָהֶן אֶת טַעַם כְּעִיקָּר. מִכָּן לָֽמְדוּ חֲכָמִים לְכָל נוֹתְנֵי טְעָמִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי זְעִירָא. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. עַד שֶׁיִּטְעוֹם וָכָא אַתְּ אָמַר. אֲפִילוּ לֹא טָעַם.
Traduction
Un ancien enseignement, est-il dit, fixait comme mesure d’avoir bu au moins un quart de loug de vin''. C’est que l’on a déduit une analogie à tirer du rapprochement des termes ''boisson forte'' (employés de part et d’autre): comme la boisson forte dont il est question ailleurs (pour l’interdit imposé (175)(Lv 10, 9). aux desservants du Temple) a pour mesure un quart de loug, la mesure sera la même ici pour le Naziréat. Plus tard, on est revenu sur cette déduction, en faisant valoir les termes bibliques (Nb 6, 3): Il ne mangera, ni ne boira, et l’on a conclu: comme le minium de manger interdit est de la mesure d’une olive, de même la boisson sera interdite en cette quantité.
Pnei Moshe non traduit
ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. חסר כאן וגרסינן כמו דאיתא בערלה אמר ר' זעירא וכו' כמו שהגהתי בעמוד. וכלומר דר' זעירא ור' בא בר ממל פליגי בפירוש מילתיה דר''י דר' זעירא מפרש דה''ק כל נותני טעמים עד שיטעום טעם ממשו אבל טעמו בלא ממשו לאו כלום הוא דלית ליה טעם כעיקר חוץ מאיסורי נזיר דלוקה בהן על טעם כעיקר דגלי לן קרא דכתיב משרת למד לנותן טעם כעיקר ולא ילפינן שאר איסורין מאיסורי נזיר:
רבי בא בר ממל. מפרש דה''ק כל האיסורין שהן בנותן טעם אין איסור והיתר מצטרפין לכשיעור חוץ מנזיר דאיסור והיתר מצטרפין לכשיעור דס''ל משרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא ולא ילפינן מיניה שאר איסורין אבל בטעם כעיקר דחמיר דכוליה איסורא הוא ס''ל לרבי בא דאפי' בשאר איסורין אסור ובתרתי פליגי כדלקמן:
מתני'. האי ברייתא מסייע לרבי זעירא דאפילו באיסורי נזיר לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור:
ואכל ממנה. נזיר כזית פטור עד שיאכל כולה ומיירי שאינו בנותן טעם והילכך עד שיאכל כולה דאכיל ליה לכזית יין והיינו כרבי זעירא דאין היתר מצטרף לאיסור דאלו על דעתיה דרבי בא בר ממל למה לי עד שיאכל כולה מכיון שאכל כזית אחד נמי איכא חיובא דהיתר שבקדירה מצטרף לאיסור:
מתני' מסייע לרבי בא בר ממל. דמשרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא:
אלא שאם שרה ענבים במים ושרה פיתו בהן ויש בו כדי לצרף כזית חייב. והיינו היתר מצטרף לאיסור ומסייע לרבי בא בר ממל דקאמר באיסורי נזיר היתר מצטרף לאיסור דאלו לרבי זעירא אפי' באיסורי נזיר לית ליה כדלעיל:
מיכאן אתה דן לכל האיסורין שבתורה. מילתא באנפי נפשה היא ולאו אדלעיל קאי וכמ''ד דמשרת ליתן טעם כעיקר הוא דאתא. ויליף מינה לכל איסורין שבתורה:
שאין איסורו איסור עולם. דלאחר שלשים יום מותר בהן:
ואין איסורו איסור הנאה. דקי''ל מערבין לנזיר ביין:
ויש לו היתר אחר איסורו. אחר שאסר עליו ואפילו בתוך ימי נזירותו ע''י שאלה לחכם:
שאר איסורין. כגון כלאי הכרם בכלן וערלה בשתים דיש היתר לאיסורו בשנה הרביעית ע''י פדיון:
וקשיא על דר' זעירא. מהכא דאמר בכל אתר עד שיטעום ממשו ולא אמרינן טעם כעיקר כדאמר לעיל והא הכא את אמר אפילו בשאר איסורין אפילו לא טעם ממשו דילפינן מאיסורי נזיר:
מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן. דַּהֲווֹן דָּֽרְשִׁין שֵׁכָר. מַה שֵׁכָר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן רְבִיעִית אַף כָּאן רְבִיעִית. חָֽזְרוּ לוֹמַר. לֹא יֹאכַל. לֹא יִשְׁתֶּה. מָה אֲכִילָה כְזַיִת אַף שְׁתִייָה כְּזַיִת.
Traduction
''Selon R. aqiba, n’eut-on fait que tremper son pain dans le vin et qu’il y ait de quoi constituer, par la compression, un total équivalent à une olive, le Nazir sera coupable de transgression''. Toutefois, ajoute R. Hanania, il faut avoir trempé le pain dans une quantité de vin pur valant une olive (non coupé). R. Imi au nom de R. Yohanan: même pour avoir bu une coupe de vin mêlée d’eau, le Nazir est passible de la pénalité des coups de lanière, parce que c’est une infusion (solution) de vin. Quant à l’avis précédent (qui exclut de la pénalité le mélange d’eau), lorsque le délinquant n’a pas reçu avis, même l’infusion est interdite; mais lorsqu’un tel avertissement a été donné, l’exception précitée n’a plus lieu d’être (et la défense subsiste). Il est écrit (ibid.): Il ne boira pas d’une infusion quelconque de raisins; on sait la défense pour l’infusion des raisins; d’où sait-on que la même défense existe pour la macération des pépins? C’est qu’il y a dans ce verset le terme explétif ''quelconque'', pour viser l’extension de l’interdit à toutes les infusions. L’infusion (mélange) de vin avec le vin pur seront joints pour constituer ensemble la mesure interdite, ainsi que l’infusion des raisins avec des raisins en nature. -Mais joint-on aussi l’infusion des raisins avec le vin (dont le nom change)? (question non résolue). Celui qui a consommé l’équivalent de la moitié d’une olive de vin avec la moitié d’une olive de l’infusion de vin (mélange) sera coupable (par jonction des deux moitiés d’interdit); mais s’il a consommé chacune de ces quantités isolément, il n’est pas coupable, l’union seule entraînant la culpabilité. Celui qui a consommé du vin pour la valeur d’une olive et du mélange pour une même quantité ne sera qu’une fois coupable; mais si les deux consommations ont eu lieu séparément, on sera deux fois coupable car, en ce cas, la jonction (produisant l’effet d'un seul avertissement) fait qu’il n’y a qu’une culpabilité.
Pnei Moshe non traduit
משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין. ומפרש טעמייהו דהוון דרשין שכר שכר לג''ש מה שכר שנאמר להלן בשתויי יין למקדש רביעי' דעד דמשכר בעינן אף כאן רביעית:
חזרו לומר. במשנה אחרונה דילפינן מגופיה דקרא לא יאכל ולא ישתה ומקיש שתיה לאכילה דבכזית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source